פסק-דין בתיק תא"מ 38170-03-12

1.         לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 10.10.11.

2.         לגרסת התובעת, ביום התאונה היא נהגה ברכבה מסוג דיהטסו, מספר רישוי 2501150 (להלן "הרכב") מכיוון הצ'יק פוסט בשדרות ההסתדרות לכיוון צומת יגור, חלפה מעל גשר הקריות, פנתה למסלול הימני, והחלה בפנייה ימינה בצומת לב המפרץ. לפתע, משאית שהיתה נהוגה על ידי נתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") שנסעה בצד שמאל שלה (להלן "המשאית"), סטתה ממסלולה והחלה בפנייה ימינה מבלי להבחין ברכבה, ופגעה בחלק השמאלי האחורי של הרכב, סובבה אותו והמשיכה ופגעה בדופן השמאלית של הרכב, כמופיע בתמונות הנזק שהוגשו וסומנו ת/2. 

3.         בעקבות התאונה הוכרז הרכב כאובדן גמור, ובתביעה זו עותרת התובעת לחייב את הנתבע וכן מבטחת המשאית שהיא נתבעת מס' 2, לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה בסכום כולל של 19,299 ש"ח.

4.         הנתבעים לעומתה טענו כי התאונה נגרמה באשמה של התובעת אשר נסעה בכביש שירות הפונה ימינה בצומת לב המפרץ, ולפתע החליטה להמשיך ישר בניגוד לחוקי התנועה, וכתוצאה מכך התנגשה במשאית שהיתה בשלב של פנייה ימינה בצומת הנ"ל, ופגעה בפינה הקדמית ימנית שלה. 

5.         דיון

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי בחומר הראיות, הנני מעדיפה את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות התרחשות התאונה, על פני גרסת הנתבעים, מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.         עדותה של התובעת היתה קוהרנטית ואמינה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית, להבדיל מעדות הנתבע שהיתה מלווה בסתירות ותשובות מתחמקות. כך למשל, הנתבע אשר העיד תחילה כי לראשונה הוא הבחין ברכב התובעת רק בזמן ההתנגשות, לפתע, בהמשך עדותו, הוא מסר גרסה "מפורטת" לגבי המקום שממנו הגיע רכב התובעת (ראה עדותו בעמ' 9 ו-10). חוסר עקביות התגלה גם בתיאור "אי תנועה" במקום שממנו הגיע רכב התובעת לטענתו ("אי התנועה לא היה, אלא היה ישר פה" עמ' 10 ש' 21, "יש שם אי תנועה שטוח" עמ' 10 ש' 25, "יש אי תנועה באמצע, היא לא יכולה לרדת מהגשר ולעבור לנתיב הימני כדי לנסוע בנתיב 75" עמ' 12 ש' 22-21). גם כשנשאל על האופן שבו משאית מבצעת פנייה/סיבוב, הוא התחמק מלתת תשובות ישירות, וכך גם כשנתבקש להתייחס "לפליטת הפה" שלו שלפיה רכב התובעת היה בשטח המת שלו. ניכר היה בעדותו של הנתבע כי הוא מנסה לברור את התשובות הניתנות על ידו במסגרת חקירתו הנגדית, במטרה להרחיק עצמו מכל אחריות לאירוע התאונה.

7.         יתרה מכך, אופי הנזק ברכב התובעת (מוקד הפגיעה בצד השמאלי האחורי והמעיכות הנוספות באזור שתי הדלתות השמאליות) מתיישב יותר עם גרסתה של התובעת מאשר עם גרסת הנתבע. מאידך, הנזק בפינה השמאלית של המשאית ובפנס שמאלי כפי שמצוין בתרשים שצורף לתצהירו של הנתבע נ/1, אינו מתיישב כלל עם הגרסה שנמסרה על ידו לגבי נסיבות התרחשות התאונה. 

8.         ואם לא די בכך, גרסתו של הנתבע לגבי נסיבות אירוע התאונה לקתה בחוסר היגיון מובהק, שכן אם רכב התובעת הגיע מכיוון כביש השירות כגרסתו של הנתבע, היה עליו לעלות על אי תנועה ו/או מעבר חציה ו/או להתנגש ברמזור המוצב על אי התנועה, בטרם יתנגש במשאית (ראה התמונה שסומנה ת/3).

יצוין בהקשר זה כי הנתבעים לא הוכיחו כי תמונה ת/3 אינה משקפת נאמנה את מצב הצומת כפי שהיה ביום אירוע התאונה.

9.         הנתבעים טענו כי התובעת ענתה בצורה מהוססת ומבוהלת במסגרת חקירתה הנגדית, ברם, אף אם הייתי מקבלת טענה זו, לא שוכנעתי כי הדבר נבע מניסיון להסתיר את האמת ו/או משיקולים מחושבים אחרים.

10.        לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על נהג המשאית, שהוא נתבע מס' 1.

11.        הנזקים שנתבעו על ידי התובעת נתמכו בחוות דעת שמאי שלפיה הוערך הנזק לאחר מכירת שרידי הרכב שהוכרז אובדן גמור כאמור, בסך של 18,180 ש"ח.

לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים, ומשכך נזק זה לא הופרך.

בנוסף הוגש חשבון שכ"ט שמאי על סך של 1,119 ש"ח.

11.        לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 19,299 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.3.12) ועד התשלום המלא בפועל.

            בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: